איך משחקי קופסה כגון "טאקי" יכולים לעזור לנו להבין את ילדנו?

רוני עמית, פסיכולוגית קלינית מומחית של הילד

אחת מדרכי הבילוי המהנות לילדים ולהוריהם בבית, היא משחקי קופסה. בשביל הילדים זו דרך נעימה לבילוי ואנו, ההורים, יכולים לגלות במשחק ערך מוסף. באמצעות המשחק נוכל לראות הן איכויות של הילד והן קשיים כפי שהם משתקפים מהדרך בה הוא משחק. 


 

עבור הילד, המשחק מהווה מקור להנאה,  להפוגה מהשגרה ולחיזוק הקשר עם בני המשפחה. מכיוון שהמשחק הוא מהנה עבור הילד,  הרי שהתנהגותו במשחק הנה ספונטנית ובד"כ לא הגנתית.  כלומר,  דרך המשחק הילד מבטא לעיתים קרובות חלקים "אמיתיים" מעולמו הפנימי, אפילו יותר מאשר בשיחה. למשל, אם בשיחה נשאל את הילד כיצד הוא מרגיש, הרבה פעמים נקבל תשובה סתמית כגון "כיף". לעומת זאת, כאשר הילד מתרגש במהלך משחק - צוחק או שמח כשהוא מנצח או לחילופין בוכה או כועס בשעת הפסד, הדבר מאפשר הצצה למצבו הרגשי הרבה מעבר לנחשף בשיחה.

אם נתבונן במשחק עם הילד, נוכל לבחון כיצד למשחק יש ערך מוסף וכיצד הוא תורם להתפתחות הילד. פסיכולוגים ואנשי מקצוע אחרים מהתחום הטיפולי מאמינים שמשחק אכן תורם לילדים במובנים רבים.

 

הבנת משמעות המשחק

כאמור, כאשר מדובר בילדים, קשה לעיתים קרובות להגיע איתם לשיחה ישירה וארוכה,  כמו שאפשר עם מבוגרים. לעומת זאת,  המשחק הוא סוג של שפה עבור הילד.   למשל,  אדם מבוגר יוכל לספר לנו בשיחה ישירה עד כמה קשה לו הפסד,  איך הוא מוכן לעשות כל דבר בעבודה על-מנת להיות הראשון ואיך הוא מוכן אפילו לחשוף את חסרונותיו של האחר על-מנת להיחשב מוצלח יותר. הילד לעומתו,  יכול לחוות רגשות דומים אך לא ידע לספר לנו עליהם. במקום לדבר,  התנהגותו במשחק תשקף רגשות אלו. למשל, הוא ישנה את הכללים וירמה על-מנת לומר "ניצחתי"  הוא יתאר במהלך המשחק עד כמה הוא נהדר וכמה האחר לא יודע לשחק וגם אם במקרה יפסיד הוא יטען שזה "לא פייר" ויבקש למחוק את ההפסד כך שלא ייספר לחובתו. כך הילד מספר לנו דרך המשחק כיצד הוא מרגיש ומה עובר עליו.  אנשי מקצוע מתחום הטיפול בילדים (פסיכולוגים,  מטפלים בהבעה ויצירה ועוד)  מתבוננים בתכנים העולים במשחק ומשתמשים בהם בתוך התהליך הטיפולי.
הבנת המשמעות של המשחק כמייצג את המחשבות והרגשות של הילד לא שמורה רק לאנשים מתחום הטיפול בילדים.  גם אנחנו, ההורים, יכולים להסתכל על מאפיינים שונים של משחקי קופסה ולהכיר דרכם איכויות שונות של בננו או בתנו.  ניתן גם לראות קשיים שמתבטאים במשחק ושיעזרו לנו להבין האם קיים קושי מסוים לילד בתחום אחד או יותר. במאמר זה ניקח לדוגמה את משחק הקלפים "טאקי" ונבדוק כיצד ניתן ללמוד מהמשחק בו על הילד. הטאקי הינו משחק פופולרי ונפוץ, שנמצא כמעט בכל בית ושילדים מאוד נהנים לשחק בו. נראה מה אפשר להבין בכל הנוגע לילד מכמה זוויות,  נתייחס לחלק הקוגניטיבי (חשיבתי) של הילד,  לחלק החברתי והבין-אישי שלו ולתכנים מהעולם הרגשי כפי שהם מתבטאים במשחק.

איך מתבטאים דפוסי החשיבה של הילד במשחק "טאקי"?
אחד העקרונות הבסיסיים של המשחק הוא היכולת לעבור באופן גמיש בין התייחסות מחשבתית לצבע (אפשר להניח קלפי טאקי בעלי צבע אחיד אחד על השני), לבין התייחסות לאותם קלפים בהתאם לצורה (אפשר להניח שני קלפים בעלי צבע שונה אחד על השני כאשר לשניהם אותו המספר). הניצחון במשחק נקבע לעיתים קרובות בהתאם לגמישות של הילד. למשל, כשאין לו קלף מאותו הצבע אותו הוא יכול לשים, עליו להיות קשוב לאפשרות שיש לו אולי קלף מאותו המספר ממנו הוא יכול להיפטר. 
יכולת זאת לנוע בין ההתייחסויות השונות מתפתחת ככל שהילד גדל והיא דומה במידה רבה ליכולת הנרכשת בלימוד של קריאה וכתיבה. חישבו על קריאה של מילה.  הילד הלומד לקרוא צריך להבין את הצליל שהאות מייצגת וגם את משמעות ההברה לפיה צריך לקרוא את אותו צליל.  כך שהאות ג' למשל, יכולה להיקרא עם פתח כמו ב"גמל" או עם חולם כמו ב"גול". באנלוגיה למשחק - האות יכולה להיות אנלוגית לצבע וההברה – לצורה.  ילד שיודע לנוע באופן גמיש בין אות להברה ולחבר ביניהן,  סביר שירכוש את הקריאה במהרה. לחלופין, כאשר יש קושי או אפילו לקות למידה, הדבר יתבטא גם במשחק, כמו בקריאה. חשוב לשים לב שתרגול קריאה הוא לעיתים קרובות קשה ומתסכל עבור ילדים עם קושי, בעוד שתרגול דרך משחק יכול להיות מהנה ולהרחיב במידה רבה את יכולותיו של הילד.

דפוסי הקשר החברתי של הילד כפי שמתבטאים במשחק "טאקי"
הטאקי הוא משחק חברתי, המתאים לשניים או יותר משתתפים. בנוסף, זהו משחק שיש בו סיכוי להצלחה, בצד חשש מכישלון. שילוב זה של משחק בקבוצה, יחד עם האלמנט התחרותי, מעלה רגשות שיכולים להיות בעלי עוצמה רבה. לפיכך, המשחק מאפשר לנו, ההורים, להתבונן על דפוסי היחסים שילדנו יוצר עם הסובבים אותו כאשר הוא נמצא במצבים מורכבים ומעוררים רגשית. תורמת לכך העובדה, שהמורכבות הרגשית הזאת מעוגנת בתוך מערכת חוקים וכללים ברורה- כללי המשחק. במידה מסוימת אפשר לראות בכך אנאלוגיה ליחסים שילדנו יוצר במסגרות חברתיות אחרות בעלות כללים מוגדרים (כמו גן ילדים, כיתה, חוג, משפחה ועוד).   
מניסיוני המקצועי ראיתי, שאחת התחושות המרכזיות שהמשחק מעלה בילדים היא התוקפנות, בעיקר סביב אותה תחרותיות ושאלת ההצלחה והכישלון. חשוב לשים לב, כי מנקודת מבט טיפולית תוקפנות אינה שלילית, אלא להיפך. לעיתים קרובות היא מנוע חזק שדוחף אותנו קדימה. נגזרות של תוקפנות הן למשל, שאפתנות ואסרטיביות. השאלה המרכזית היא כיצד נשתמש באותן תחושות תוקפניות שעולות. האם הילד המשחק יעשה בתוקפנות שימוש בתוך הכללים והמסגרת, או שהיא תציף אותו עד כדי כך שיפרוץ את הכללים וינהג באלימות, למשל.  שאלה זאת יכולה לקבל ביטוי בתוך משחק הטאקי. לדוגמה, נוכל להסתכל על האופן שבו הילד המשחק משתמש בקלף "2+". מי שמניח את הקלף מחייב את האחר לקחת מהקופה שני קלפים, ובכך מרחיק אותו מהניצחון. ילדים שהתוקפנות מתבטאת אצלם באופן אסרטיבי ומאוזן ישתמשו בקלף לטובתם, בהתאם לחוקי ולתנאי המשחק. לעומת זאת, ילדים שהחוויה התוקפנית מאוד עוצמתית עבורם יחושו צורך לא רק לנצח, אלא גם ליהנות מהשמחה לאיד שבמפלתו של האחר. ילדים כאלו נוטים לאסוף לאורך המשחק הרבה קלפים של 2+ ואז להניח אותם בבת אחת. כך הם גורמים ליריבם לקחת הרבה קלפים בבת אחת ולעיתים מביעים הנאה מכך שהיריב "אכל אותה", בשפת הילדים. במקרה ההפוך, נוכל לראות ילדים נמנעים, שחוששים להשתמש בתוקפנות שלהם באופן אסרטיבי. ילדים אלו אינם מניחים את קלף ה-"2+" גם כשהוא יכול לשרת אותם. כך הם מפסידים במשחק למרות שיכלו לקרב עצמם לניצחון. 
בדוגמאות שהבאנו עדיין הילד נשאר בתוך כללי המשחק, ואנו לומדים על עולמו הפנימי ויחסיו עם האחר דרך האופן שבו הוא משחק. אבל מה לגבי ילדים אשר אינם שומרים על הכללים ומשנים את חוקי המשחק? הדבר קשור לדימוי העצמי הבלתי יציב של אותם ילדים.

דימויו עצמי של הילד ורגשותיו ביחס לעצמו וביטויים במשחק "טאקי"
ילדים מוצפים מבחינה רגשית, שהתחרותיות של המשחק מקשה עליהם להתמודד עם הרגשות שעולים בהם, נוטים לעיתים קרובות לשנות את חוקי המשחק. זאת על-מנת להבטיח את ניצחונם ולהימנע מהתסכול הקשור בהפסד. חוויה של הפסד במשחק יכולה להיות קשה מאוד עבור הילד, מפני שהתחושה שלו אינה מוגבלת רק למשחק הספציפי שעכשיו הוא לוקח בו חלק. הילד חש כי הוא עצמו גרוע, אפסי, חסר אונים וחסר יכולת. מאליו מובן שרגשות אלו לא התחילו במשחק ה"טאקי", אלא שכך הילד חווה את עצמו בסיטואציות רבות. בהמשך, כמנגנון פיצוי על תחושות קשות של חוסר ערך, הילד נוטה לעיתים קרובות לעבור לקיצוניות השנייה, בה הוא מספר לעצמו כי הוא "כל יכול", גיבור שאי אפשר לגבור עליו. כך נוכל לראות הרבה פעמים ילדים, שבתחילת המשחק מספרים לנו עד כמה הם מעולים, שבטוח ינצחו ושמעולם עדיין לא הפסידו. כאשר במהלך המשחק יש אפשרות שאולי כן יחוו הפסד, או שקיימות תנודות במשחק, לעיתים לטובת היריב, הם אינם מסוגלים להתמודד עם הקושי וטוענים כי חוקי המשחק הם אחרים או כי "זה לא פייר". מצב רגשי זה, בו המבוגר לעיתים חש שעבור הילד מדובר בחוויה של "להיות או לחדול" ולא במשחק תמים, משקף תנודתיות בדימוי העצמי של אותו ילד. הוא נע בין אפס למאה בחוויה הפנימית שלו ואינו מסוגל להגיע למצב מווסת, בו הוא יודע מה הם כוחותיו ומקבל גם את חולשותיו- המתבטאות בהפסד. חשוב גם כאן לשים לב, שתנודות בדימוי העצמי אופייניות לילדים שהחוויה הפנימית שלהם עדיין אינה מגובשת. אולם, כאשר עוצמת התנודות והקיצוניות גבוהות, יתכן שיש לנו בעיה.

כיצד נכון להגיב ומה אפשר לעשות?
המצבים המתבטאים במשחק פשוט כמו "טאקי", יכולים להופיע במינונים שונים אצל כל ילד, ולעיתים גם אצל מבוגרים. מדובר על דפוסי חשיבה, על דפוסי תקשורת ועל רגשות שקיימים בתוכנו ובוודאי שמאפיינים ילדים צעירים ולא מגובשים. כאשר הדבר עולה, חשובה התייחסות אמפתית ומבינה מצד ההורה, אך גם כזאת שאינה מוותרת על ההתייחסות לחוקים ולכללים. לדוגמה, ההורה המשחק עם ילדו יכול לעצור את המשחק התחרותי ולהכריז על מצב של "אימון". בשלב האימון ההורה יכול להציע פתיחה של הקלפים משני הצדדים ותרגול משותף של היכולת לשחק. הדבר נכון במיוחד עבור ילדים שמתקשים בגמישות מחשבתית וזקוקים לתרגול נוסף. במצב בו הילד מבטא תכנים רגשיים חזקים כמו תוקפנות, או תנודתיות רגשית חשוב לדבר על הרגשות שעולים בילד ושמתבטאים במשחק. אפשר להזכיר למשל, שההורה מעריך את ילדו ואת יכולותיו, גם אם כרגע הפסיד בסיבוב זה. אפשר לתאר כיצד אנחנו, המבוגרים, חשים כאשר אנחנו מפסידים ועד כמה הדבר לא נעים. ועם זאת, כן חשוב להזכיר את חשיבות העמידה בכללים והיכולת לשחק בהתאם לחוקים. 
כאמור, מאפיינים מסוימים של קושי נמצא כמעט תמיד אצל ילדים. אולם, יתכן שההורה חש שאחד המאפיינים או יותר מופיעים לעיתים קרובות, ולא רק במשחק הקופסה אלא גם בסיטואציות אחרות. מצבים חוזרים ונשנים כאלו יכולים לסמן לנו שהילד חווה מצוקה והדבר מתבטא במצבים רגשיים קשים או בקושי ביחסים בין-אישיים. במצבים אלו מומלץ לפנות להתייעצות עם איש מקצוע מתחומי הטיפול (פסיכולוג, מטפלת באומנות, פסיכותרפיסט ועוד). 

ועד אז... לכו לשחק וליהנות מהזמן המשותף שהחופשה והמשחק מציעים.